<h1>הפרדס לרש"י הלכ' שבת</h1>
<h2>דף יט.</h2>
וחרדל אסור לשוחקו בשב[ת] וכן השומי[ם] והשחליי[ם] אסו[ר]. אבל פלפל וקנמון וקנה וקושט מותר לשוחק[ן] בשב[ת], ובלבד שישנה מעט.
<h2>דף מג:</h2>
מת המוטל בחמה מניחין עליו ככר או תינוק ומטלטלו.
<h2>דף מה.</h2>
(וכגון) [וכן] פירות שהן על הגג לייבשן אסור לאכול מהם עד שיבשו לפי שהוא מקצה.
<h2>דף נג.</h2>
מושכין בהמה בחבל, ותולין שק של שעורין להאכילה. וכשהיא המרדעת על הבהמה, מתיר החבל מתחתיה ונופלת מאליה.
<h2>דף נג:</h2>
ומי שאחזו דם מקיזין אותו בשבת מפני הסכנה.
<h2>דף ס.</h2>
מנעלים של עץ מסומרין אסורין ושאינן מסומרין מותרין.
<h2>דף סא.</h2>
וכל מכה מות[ר] להשים בה רפואה (ואפי') [אם] א"צ חתיכת בגד.
<h2>דף סד:</h2>
כל תכשיטי אשה והטבעות, מותרין בשבת ואסור להוליכן.
<h2>דף ק:</h2>
ואסור למלאות מים מן הים, אלא בכלי קערה שהיא ד' על ד' טפחים. ומותר להשליך בים קליפים ועצמות.
<h2>דף קב:</h2>
אין נוקבין נקב חדש על החבית, אבל [נקב] ישן פותחו בכל דבר. ואם נפל הקנה מותר להחזירו במקומו. אבל כל מיני פשתים אסור להכניס לאותו החור דאתי לידי סחיטה.
<h2>דף קיג:</h2>
ולרוץ לדבר מצוה או לדבר הלכה מותר.
<h2>דף קיז:</h2>
ואם שכח פת בתנור ואין לו מה יאכל, יוציא ממנו מזון שלש סעודות ומותר.
<h2>דף קיח.</h2>
הקערות וכלי עץ וכלי חרס המשתמשים בהם באכילה מותר לרחוץ אותם עד המנחה בלבד, אבל כלי שתייה מותר לרחוץ כל היום כולו. מפני שאין קבע לשתייה.
<h2>דף קכב.</h2>
ומותר להתחמם במדורה של גוי.
ואם מביאין הגוים מים מותר לשתות מהם. . [אבל ] כל מיני פירות ועשבים שהביא גוי לישראל או שהביאו [גוים] לעצמן ויש מאותו המין מחוב[ר] לקרקע [בזמנן] אסור לאכול מהם בין בשבת בין ב[יום] ט[וב], אבל אם עובר זמנו, (וכגון) [והם כמות] צימוקין וגרוגרות ועשבים באושים מן שלשה ימים מותר לאכול מהם, אם באו מתוך התחום. אבל אם הביאום מחוץ לתחום אסור. ואם באו לישראל זה מותר לאכול מהן ישראל אחר. וכן אם הביאם הגוי לעצמו מותר לאכול מהם ישראל.
<h2>דף קכח:</h2>
ומותר לעשות ליולדת ולחולה כל צרכיהן, לשחוט ולבשל ולהדליק להן האש, ולהחם להם מים, ליולדת בתוך שמנה ימים ולחולה שיש בו סכנה. ואם נפל קיר בשבת על האדם, ספק הוא שם, ספק אינו שם, ספק חי ספק מת, ספק נכרי ספק ישראל, מחללין עליו את השבת. וכן מי שנפל לים או לבור מותר להעלותו אפי' במצודה ולהושיט על פני המים. וכן תינוק שבוכה בתוך הבית שוברין את דלת הבית ומוציאין אותו.
<h2>דף קלד.</h2>
ואסור לכפול [בגדים] בשבת. אם יש לו אחרים להחליף, ואם אין לו להחליף מותר.
<h2>דף קלט:</h2>
ולעשות קונדיטון מותר. ולא יעבירו בבגד אלא בנפה או בכברה או בכפיפה מצרית שהוא כמו רשת, שלא יבוא לידי סחיטה.
<h2>דף קמא.</h2>
וחרדל אסור לשוחקו בשב[ת] וכן השומי[ם] והשחליי[ם] אסו[ר]. אבל פלפל וקנמון וקנה וקושט מותר לשוחק[ן] בשב[ת], ובלבד שישנה מעט.
מנעל שעל רגליו [אם יש עליו טיט] מקנחו בקיר אבל לא בארץ מפני שמשוה הגומות.
<h2>דף קמג:</h2>
וכל מיני עשבים שהן לצורך אכילה שוחקי[ן] במכתש וסוחט[ן] ומות[ר] [לאוכלן].
<h2>דף קמו.</h2>
אין נוקבין נקב חדש על החבית, אבל [נקב] ישן פותחו בכל דבר. ואם נפל הקנה מותר להחזירו במקומו. אבל כל מיני פשתים אסור להכניס לאותו החור דאתי לידי סחיטה.
<h2>דף קמז.</h2>
ומותר לנער טליתו בשבת.
<h2>דף קמח.</h2>
ומותר לשאול איש מחבירו ואשה מחבירתה ככרות של לחם או שמן או יין וכל דבר אכילה ושתייה. ואם אינו מאמינו מותר להניח לו משכון עד לאחר שבת. ולא יאמר הלוויני או השאיליני.
<h2>דף קמט.</h2>
ואסור להסתכל במראות של ברזל ושל נחושת. ואם קבועה בכותל מותר. ושל זכוכית מותר.
<h2>דף קנ.</h2>
ומותר לעכב לחבירו [בשביל חובו] ולומר לו עמוד עמי עד הערב. ומותר לחשוב חשבונות של מצוה. (ובתיקו') [ובתינוקות מספרין להשיאה ו]משדכין (להשיאה). ובכל דבר מצוה מותר לחשוב ולספר בשבת.
<h2>דף קנ:</h2>
ואסור לעשות חפצו קודם שיבדיל. ומאן דלית ליה חמרא אומ[ר] המוציא ומבדיל.
<h2>דף קנא:</h2>
מניחין סייף או ברזל על המת בשבת.
<h2>דף קנג.</h2>
משאוי של ישראל מביאו גוי בבית ישראל ומותר.
<h2>דף קנז.</h2>
ומתירין נדרים וחרמים בשבת.
